במהלך שנת 2017 עבר בכנסת "חוק אשראי הוגן", אשר היווה מהפכה עצומה ובשורה צרכנית עד היום בכל הקשור להלוואות וריביות שאנחנו כצרכנים ועסקים לוקחים מהבנקים באשראי בנקאי ומגופים חוץ בנקאיים בהלוואות חוץ בנקאיות כדוגמת חברות כרטיסי אשראי. על מי נועד להגן החוק וכיצד הוא נוגע לחיי היום יום שלנו?
הרקע לחוק אשראי הוגן
חוק אשראי הוגן הוא בעצם תיקון לחוק ותיק יותר משנת 1993 בשם "חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות". עד שלב התיקון הייתה קיימת אפליה בין גופים בנקאיים לגופים חוץ בנקאיים, כאשר לאלו האחרונים הייתה מגבלה על גובה הריבית לעומת הבנקים שיכלו לדרוש ריביות גבוהות יותר. המצב דאז של הגבלת גובה הריבית, יצר מצד אחד העדר רצון להקמת גופים חוץ בנקאיים נוספים ופיתוח הקיימים, בכדי ליצור סביבה תחרותית יותר לצרכן הישראלי. מצד שני, שחרור הרסן והמגבלות על גופים אלו יכול להביא למצב של ריביות נשך ועמלות מוגזמות שהיו מכניסות לא מעט לווים למצבים לא נעימים בלשון המעטה. הרצון לשכלל את שוק האשראי עם מגבלות ברורות כלפי נותני האשראי וביניהם גם הבנקים, הביא את המחוקק לתיקון המיוחל שמוכר לכולנו בשם "חוק אשראי הוגן".
מה כולל התיקון לחוק?
חוק אשראי הוגן כולל בתוכו שינויים בחמישה תחומים מרכזיים:
תחום ראשון: גם בנקים מחוייבים לסעיפי החוק
עד שלב התיקון, רק גופים חוץ בנקאיים היו מחוייבים לעמוד בהוראות החוק, לעומת בנקים שלא היו מחויבים לכך. המצב שנוצר הוא שלקוחות אשראי שהסתמכו על הבנקים, יצאו עם ידם על התחתונה כאשר הבנקים חייבו אותם לא פעם בריבית גבוהה יותר מכיוון שלא הייתה מספיק תחרות מגופים חוץ בנקאיים שתיתן רוח גבית להורדת הריבית.
התיקון חייב את הבנקים לעמוד גם בתנאים המוגדרים בחוק, ובכך השווה אותם לגופים חוץ בנקאיים.
תחום שני: תקרת ריבית מקסימאלית
עד התיקון לחוק, לבנקים לא הייתה תקרה מקסימאלית לריבית שיכלו לגבות. לעומת זאת, הגופים החוץ בנקאיים הוגבלו על פי החוק לריבית שנגזרה מממוצע האשראי הלא צמוד שניתן לציבור הלקוחות על ידי הבנקים ונקבעו על ידי בנק ישראל. בפועל, ממוצע הריביות בחוץ בנקאי עמד על בין 7% ל-9%. בחוק אשראי הוגן שם המחוקק תקרת ריבית אחידה הן לגופים החוץ בנקאיים והן לגופים הבנקאיים. תקרת הריבית הוגדרה כריבית בנק ישראל + מרווח של 15%.
תחום שלישי: ריבית פיגורים
עד התיקון לחוק, לא הייתה קיימת התייחסות לריבית פיגורים מצב שהוביל לכך שלקוחות חלשים יכלו לקבל דרישות מופרזות אפילו על פיגורים קלים במהלך חיי ההלוואה. חוק אשראי הוגן הגדיר במפורש כי ריבית הפיגורים תעמוד על תוספת של 3% בלבד מהבסיס המקסימאלי של הריבית. קרי, ריבית בנק ישראל + מרווח של 15% + ריבית פיגורים של 3%.
תחום רביעי: סעיפי חובה מוגדרים בהסכם ההלוואה
חוק אשראי הוגן מחייב את נותני האשראי (בנקים וחוץ בנקאי), שכל הסכם הלוואה חייב לכלול בתוכו סעיפים מוגדרים הכוללים בין היתר את הפרטים הבאים:
- שמות מלאים של המלווה, לווה והערב בהלוואה כולל מספרי תעודת זהות וכתובת.
- סכום ההלוואה
- שיעור הריבית בחישוב שנתי שלוקח בחשבון גם ריבית דריבית ובהתאם למועדי הפירעון.
- מועדי התשלום
- ריבית פיגורים
- הצעדים המוסכמים שרשאי המלווה לנקוט במקרה של אי תשלום בזמן, וכן התנאים להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי.
- זכות לפירעון מוקדם והתנאים הנלווים לכך.
תחום חמישי: אכיפה, ענישה וסנקציות פליליות
טרום התיקון לחוק לא היו מוגדרות סנקציות פליליות, מלבד סנקציה אזרחית אחת כלפי נותן האשראי שלא אפשרה לו להיעזר בהוצאה לפועל במקרה בו אינו פעל לפי החוק. מחוקק חוק אשראי הוגן, נתן שיניים לגורמי האכיפה בכך שהגדיר קנסות של עשרות אלפי שקלים ואף מאסר של עד שלוש שנים לעוברים על החוק ובהתאם לדרגת העבירה.
האם הריבית המקסימאלית שבנק יכול לקחת כיום עומדת על 15%?
יש לזכור כי עד התיקון לחוק לא הייתה מגבלה לבנקים לקחת כל שיעור ריבית שרצו. בפועל, הריביות במערכת הבנקאית היו סבירות מלבד מספר סוגי אשראי שונים כדוגמת ריבית על מסגרת עו"ש/חח"ד שיכלה להגיע אפילו ל-16%. חוק אשראי הוגן יצר מצב בו הן הבנקים והן גופים חוץ בנקאיים לא יוכלו לגבות ריבית שגבוהה מריבית בנק ישראל בתוספת מרווח של 15%. במקרה שמדובר בהלוואה קצרת מועד שהיא עד 3 חודשים, אזי הריבית המקסימאלית תעמוד על ריבית בנק ישראל בתוספת 20%.
כמו כן, ריבית הפיגורים תעמוד על תוספת של עד 3% (ריבית בנק ישראל + 15% +3% = מקסימום ריבית בנק ישראל + 18%) לעומת הלוואות קצרות מועד בו התוספת תעמוד עד 4%.
מה הועילו חכמים בתקנתם להגבלת הריבית אם בפועל המלווה יכול לפצות את עצמו בעמלות גבוהות על פתיחת תיק וכדומה?
חוק אשראי הוגן מגדיר את העלות הממשית של האשראי. העלות הממשית כוללת בתוכה את כל התוספות והעמלות שנדרש הלווה לשלם במסגרת חוזה ההלוואה, והמלווה לא רשאי לעבור את מגבלת הריבית שכוללת כבר בתוכה את שקלול התוספות. יוצא מכך כי החוק מגן על הלווים מפני מניפולציות של המלווים לפצות את עצמן בדרכים אחרות.
מה עושים לגופי מימון שאינם עומדים בהוראות החוק?
חוק נתוני אשראי מטיל עיצומים כספיים על מלווים (בנקים/חוץ בנקאי) שעברו על סעיפי החוק ה"קלים", כדוגמת הסכם הלוואה שלא כלל בין היתר את פירוט שמות הלווים. בנוסף, הגדיר המחוקק עונש מאסר חמור של שלוש שנים למלווים שנתנו לדוגמא הלוואה ללא מסמך כתוב. כמובן שישנם מקרים נוספים בהם יחולו העיצומים הכספיים ועונש המאסר, אך זה אין המקום לפרטם. להרחבה מוזמנים לעיין בלשון החוק.
האם בעצם העלאת הריבית לתקרה של 15% לא יצרה מצב הפוך בו הריבית הכללית התייקרה?
אכן היה חשש כי הריבית הכללית תעלה. אולם לעיני המחוקק ניצבה תמונה עגומה ומצומצמת של מקורות האשראי חוץ בנקאיים והעדר תחרות הוגנת בדומה לנהוג בעולם. העלאת תקרת הריבית לגופים החוץ בנקאיים, יצרה תמריץ חיובי להקמת עשרות גופים חוץ בנקאיים נוספים ושכלול הגופים הקיימים. כבר היום, קיימים חברות חוץ בנקאיות שמציעות הלוואות בריביות נמוכות יותר לכיסוי אוברדרפט במסגרת העו"ש בבנקים שיכולות להגיע לריבית של מעל 10%.
וזו ההזדמנות שלי לשאול אתכם ציבור הקוראים: מתי פעם האחרונה בדקתם והשוואתם את הריביות שאתם משלמים על כל סוגי האשראי שברשותכם והעמלות על פעולות שביצעתם? באפשרותכם להוציא בלחיצת כפתור מחשבון הבנק שלכם תעודת זהות בנקאית בה תקבלו את כל המידע המפורט על פעולות שביצעתם בשנה האחרונה.
בהצלחה!
